החלטה בתיק ת"א 12579-03-11

1.         עסקינן בתביעה לתשלום מכוח פוליסת ביטוח חיים בגין תאונת עבודה שארעה לתובע, לטענתו, ביום 3/1/06.

2.         מונחת לפני בקשת התובע לתקן את כתב התביעה על דרך הוספת עילת תביעה מכוח שתי פוליסות ביטוח נוספות - האחת, פוליסה לביטוח תאונות אישיות והשנייה, פוליסה לביטוח חיים משלים.

3.         בפתח הדברים יוער כי מחדל התובע מלתמוך את בקשתו בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה ובכלל זה המועד בו נודע לתובע דבר קיום פוליסות הביטוח הנוספות כמו גם מחדלו לצרף מסמך מהותי כגון פוליסת הביטוח - אינו בבחינת עניין טכני. הדברים אמורים במיוחד משעסקינן בתאונה שהתרחשה כחמש שנים עובר להגשת התביעה לבית המשפט.

4.         ולגופם של דברים -

            אמנם, בית המשפט ייעתר באורח ליברלי לבקשה לתיקון כתב תביעה מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות"), במטרה לברר ביעילות את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין ולרדת לחקר האמת.

            ברם, כפי שהודגש ב-רע"א 3385/08, מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (2008):

" ... לא בכל מקרה ירחב השם ויד הנימה הליבראלית תהא על העליונה. לדידי רכיב מרכזי הוא הוגנות ההליך, המשחק "ההוגן"; יש לבחון אם עשוי צד לרכוש על-ידי התיקון יתרונות דיוניים שויתר עליהם לפני כן מטעמי נוחות, ובכך שינה הצד שכנגד את מצבו.

... המחבר ש' לוין... מציין... בפרשנות תקנה 92 את מורי הדרך או התמרורים, כלשונו, שהציבה הפסיקה כדי לשקול את האינטרסים הרלבנטיים, והוא מסווגם לשלושה: אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, אינטרס המשיב שיריעת המשפט לא תורחב שלא לצורך, ואינטרס הציבור (ואוסיף - שבית המשפט מייצגו לדידי ביעילות ההליכים); אכן, ככל שהשאלה נשוא ההליך "אמיתית" יותר, כך יגבר האינטרס לאפשר את התיקון. המחבר ד' שוורץ... "מהצד האחד ניצב עקרון תום הלב, שאין כמותו לשקף את כוח התערבותו של בית המשפט ויכולת השלטת הערכים שהוא רואה אותם כראויים למיטב שיפוטו, ומנגד עומדים כללי הדיון האזרחי בשיטת הדיון האדוורסרית ... המשמעות המוצעת לעקרון תום הלב בהקשר של סדרי הדין היא של הגינות דיונית בין בעלי דין יריבים. מבחן העזר המרכזי לבחינת התנהגותם של בעלי הדין יהא: עד כמה התנהגותם משרתת את הצבת הפלוגתאות השנויות באמת במחלוקת ביניהם, מהותן, בירורן וההכרעה בהן".

ערכים נאמר כאן; בשעה שנבחנת התנהגות צד בהליך יש להשקיף עליה במבט ערכי.

י"ז. כל אלה איפוא שיקולים שצריך שינחונו ככל שהמדובר בתקנה 92, וכמובן יחבור להם תמיד השכל הישר".

(וראה גם: רע"א 2345/98, דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427; ע"א 3092/90, אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; רע"א 330/85, אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד טו(2) 556; בש"א (י-ם) 1986/08, עירית ירושלים נ' גירמן בר הנדסה אזרחית בע"מ (2008); בר"ע (ירושלים) 3432/07, עיריית ירושלים נ' איינהורן, פ"ד נב(3) 427; רע"א (ת"א) 1934/08, ביטוח לאומי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (2010); ת"א (ת"א) 227/05, כהן נ' עירית פתח תקוה (2008); ע"א 189/66, ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477; ע"א 615/84, מרקוביץ נ' חייא, פ"ד נב(1) 541; ע"א 579/90, רוזין נ' רוזין, פ"ד מז(3) 738; י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית (1995) עמוד 350; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית (2009) עמוד 151 ואילך).

5.         זאת ועוד. בית המשפט לא יאפשר תיקון כתב תביעה אם יש בתיקון כדי לפגוע פגיעה משמעותית בנתבע שאינה ניתנת לפיצוי בדרך של פסיקת הוצאות ובכלל זה אין מקום להתיר תיקון מקום בו יש בו כדי לגרוע מטענת הנתבע להתיישנות שהיתה עומדת לנתבע אלמלא התיקון (ראה: רע"א 4046/09, התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (2009); רע"א 1527/09, מדינת ישראל נ' אבו עודה (2009); ע"א 728/79, קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126 (1980); רע"א 11137/05, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל (2006); ת.א. (ת"א) 40931-12-10, שרותי בריאות כללית נ' אלמוג (2011)).

6.         לא זו אף זו, גם אם נוכח הגישה הליבראלית והנטען בסעיף 5 לתשובת התובע, הייתי מוצאת כי האיזון הנאות בין האינטרסים ה'מתגוששים בזירה' ימצא בהעתרות לבקשה תוך חיוב בהוצאות, הרי שלא ניתן לאחוז את החבל משני קצותיו.

            ויובהר - התביעה המקורית היא על סך של 926,940 ש"ח והועמדה, לצרכי אגרה, על סך של 75,000 ש"ח. בטיוטת כתב התביעה המתוקן סכום התביעה הוא בסך של 1,042,207 ש"ח, כאשר שוב לצרכי אגרה מועמדת התביעה על סך של 75,000 ש"ח.

            אין מקום שבית המשפט ידון בטענות מכוח פוליסות ביטוח נוספות בלא ששולמה האגרה בגינן. שומה על התובע לפרט את היחס שבין ראשי הנזק הכלולים בתביעתה לבין סכום התביעה. לעניין זה יושת אל לב הפער בין גובה התשלום לעבר בתביעה המקורית לבין גובהו בטיוטת כתב התביעה המתוקן. פער העולה, כשלעצמו, על הסכום עליו הועמדה התביעה ל"צרכי אגרה" (בטיוטת כתב התביעה המתוקן התשלום לעבר עומד על סך של 184,787.5 ש"ח בעוד התשלום לעבר בתביעה המקורית עומד על סך של 69,520.5 ש"ח).

           כפי שנפסק ב-בש"א 940/86, רוט נ' Deak & co. Inc, פ"ד מא (1), 217 (שעניינה אגרת ערעור):

"... בעל דין רשאי להגביל את שווי הסעד המבוקש על-ידיו ולשלם אגרה לפי השווי המוגבל, אך כשמדובר בסעדים שונים ומצטברים, העולים על הסכום המוגבל, עליו לציין לאיזה סעד מכוונת ההגבלה, שאם לא כן, עשוי בית המשפט לדון בסעד לגביו לא שולמה אגרה".

            וכאמור ב-ת.א. 790-05-09, ימית סינון וטיפול במים בע"מ נ' נירוסופט תעשיות בע"מ (2010):

"קביעת המחוקק כי בעת פתיחת הליך בבית המשפט יש לשלם אגרה נועדה לשתי תכליות עיקריות: השתתפות בעלות הכוללת של המדינה בניהול הליך משפטי והשרות שניתן על ידי המערכת המשפטית לציבור. הרתעה מפני הליכי סרק, תביעות מנופחות בהיקפן שבירורן יוצר עומס על מערכת המשפט ופוגע גם בזכות הנתבעים לכל את הגנתם באופן ראוי וצודק...